Avraham Shapira

אברהם שפירא היה דמות מרכזית בקהילה הציונית-דתית, וכיהן במגוון תפקידים נכבדים בהיררכיה הדתית היהודית. בין תפקידיו ניתן למנות את ניהול בית הדין הרבני בירושלים וכהונה כחבר וראש בית הדין הרבני העליון. כמו כן, הוא היה מחנך בולט, ובין היתר כיהן כראש ישיבת מרכז הרב בירושלים, תפקיד אותו מילא לאחר פטירתו של הרב צבי יהודה קוק ב-1982.

מינויו הבולט ביותר של שפירא היה כרב הראשי האשכנזי הרביעי של ישראל, תפקיד אותו מילא מ-1983 עד 1993. במהלך כהונתו, הוא מילא תפקיד משמעותי בעיצוב הנוף הדתי של ישראל. דרך תפקידיו השונים, הותיר אברהם שפירא חותם בלתי מחיק בעולם הציוני-דתי, ותרם לפיתוח המחשבה והפרקטיקה הדתית היהודית בישראל. מורשתו ממשיכה להירגש הודות לתרומותיו לחינוך היהודי ולהנהגתו ברבנות הישראלית.