Nissim Yehuda Danon

ניסים יהודה דנון היה דמות בולטת בקהילה היהודית, ושירת כרב הראשי הספרדי של ישראל מ-1921 עד 1923, ואז שוב מ-1924 עד 1930, אם כי מקורות מסוימים מרמזים על כך שכהונתו עשויה להתחיל מוקדם יותר, ב-1874, ולהסתיים עם פטירתו ב-1930. תפקידו היה משמעותי, שכן הוא פיקח על הנהגתה הרוחנית של הקהילה הספרדית באזור.

כחכם באשי האחרון של פלשתינה העות'מאנית, רבי דנון מילא תפקיד חשוב במעבר הקהילה היהודית באזור. חכם באשי היה תפקיד בעל סמכות רבה, שהיה אחראי על הדרכה הרוחנית והמשפטית של החיים היהודיים תחת השלטון העות'מאני. כהונתו של רבי דנון סימנה את סוף עידן, כאשר האזור עבר שינויים משמעותיים עם המעבר משלטון עות'מאני לשלטון בריטי. מורשתו ממשיכה להירגש בקהילה היהודית, במיוחד בקרב יהודים ספרדים בישראל.