Baba'i ben Lotf

בבאי בן לוטף היה דמות בולטת בספרות היהודית-איראנית של המאה ה-17, שהתגורר בקאשאן, עיר שכנראה הוא הגיע ממנה. כמשורר והיסטוריון, הוא תרם תרומות משמעותיות לנוף הספרותי של איראן הספווית. יצירתו הבולטת ביותר היא הקטאב-א אנוסי, הידועה גם בשם "ספר המומר", כרוניקה יהודית-פרסית מקיפה המורכבת מכ-5,300 שורות, שנכתבה בפרסית באמצעות הכתב העברי.

חייו של בבאי בן לוטף התאפיינו באתגרים של היותו משורר והיסטוריון יהודי בחברה מוסלמית ברובה. למרות שהוא הוכרח להתאסלם, הוא המשיך לקיים את היהדות בסתר, מה שמראה את השתייכותו לקהילה היהודית-סודית של איראן. הקטאב-א אנוסי נחשבת ליצירה חלוצית בנרטיב ההיסטורי של יהודי איראן, והיא מציעה תובנות יקרות ערך לחוויות הקהילה בתקופה ההיא. מורשתו המשיכה לדורות הבאים, כאשר נכדו, בבאי בן פרהאד, עקב אחר צעדיו כרוניקאי,